פיתוח הקרדיולוגיה התערבותית

קרדיולוגיה התערבותית היא ענף בקרדיולוגיה העוסק במיוחד בטיפול מבוסס צנתר במחלות לב מבניות. אנדראס גרואנציג נחשב לאבי הקרדיולוגיה ההתערבותית לאחר התפתחות אנגיופלסטיקה על ידי הרדיולוג התערבותי צ'רלס דוטר.

ניתן לבצע הליכים רבים בלב על ידי צנתור. הדבר כרוך לרוב בהחדרת נדן לעורק הירך (אך, בפועל, כל עורק היקפי או וריד גדול) והוצאת צינורית הלב בהדמיה בקרני רנטגן (בדרך כלל פלואורוסקופיה). העורק הרדיאלי עשוי לשמש גם לצינורית; גישה זו מציעה מספר יתרונות, לרבות נגישות העורק ברוב החולים, שליטה קלה בדימום אפילו בחולים נוגדי קרישה, שיפור הנוחות מכיוון שהמטופלים מסוגלים לשבת וללכת מיד לאחר ההליך, והיעדר כמעט קליני. תופעות המשך משמעותיות בחולים עם בדיקת אלן תקינה. החסרונות של גישה זו כוללים עווית של העורק וכאב, חוסר יכולת להשתמש בצנתרים גדולים יותר הדרושים בהליכים מסוימים וחשיפה רבה יותר לקרינה.

היתרונות העיקריים של שימוש בגישת הקרדיולוגיה התערבותית או רדיולוגיה הם הימנעות מהצלקות והכאבים, והחלמה ארוכה לאחר הניתוח. בנוסף, הליך קרדיולוגי התערבותי של אנגיופלסטיקה ראשונית הוא כעת תקן הזהב לטיפול באוטם שריר הלב חריף. היא כוללת חילוץ של קרישים מעורקים כליליים חסומים ופריסה של סטנטים ובלונים דרך חור קטן שנעשה בעורק ראשי, מה שהעניק לו את השם "ניתוח חור סיכה" (בניגוד ל"ניתוח חור מפתח").